פסק-דין בתיק עת"מ 1072-09

עניינה של עתירה זו בגין חיובי העותרים בארנונה ובעתירתם כי הליכי הגבייה המנהליים בהם פתחה המשיבה יופסקו.

1. רקע הדברים

מדובר בחוב של 268,431.14 ש"ח (נכון ליום 1.10.09) בגין נכס המצוי ברח' ..., בבת-ים.

בספרי העירייה רשומים עד היום כבעלים מר ראובן חלופסקי ז"ל, חנה חלופסקי ואודל עדינה גולדפישר ז"ל (להלן: "הבעלים הקודמים"). העותרים הם היורשים של ה"ה חלופסקי וגולדפישר. בגין חוב הבעלים הקודמים בחיובי ארנונה עד ליום 7.7.02 הגישה העירייה בשנת 2002 תביעה כנגד הבעלים הקודמים (נספח א' לתגובת העירייה). כנגד הבעלים המקוריים ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 12.5.04 (נספח 2 לתגובת העירייה). משלא שולם פסק הדין  נפתח ביום 22.9.04 תיק הוצל"פ נגד הבעלים הקודמים (נספח 3 לתגובת העירייה). בשנת 2008 שלחה המשיבה לעותרים דרישת חוב בשל היותם היורשים החוקיים של חלק מהבעלים הקודמים.

לטענת העותרים, הנכס היה מוחזק במשך 16 שנה בשנים 1991-2007 על ידי חברת אשל פיגומים (או בשמה היום אשל מפעלי מתכת להלן: "חברת אשל"). הסכם השכירות צורף כנספח ת/1 לעתירה. הסכם השכירות הוא לתקופה של שנה עם אופציה לארבע שנים נוספות. אין מחלוקת כי בשנת 1991 הייתה רשומה חברת אשל כמחזיקת הנכס בספרי העירייה. מסוף שנת 1992, חזרו ונרשמו הבעלים הקודמים בספרי העירייה.

ביום 11.11.08 קיבלו העותרים מכתב דרישה מהעירייה בגין חוב ארנונה בסכום של 179,967.42 ש"ח (נספח 2 לעתירה). העותרים טוענים כי זו היתה הפנייה הראשונה אליהם מטעם העירייה. העותרים השיבו באותו יום באמצעות בא כוחם וביקשו לקבל את פירוט החוב הנטען. המשיבה לא השיבה לפנייה זו ושלחה לעותרים ביום 25.11.08 מכתב דרישה בגין שיקים שלא כובדו. העותרים השיבו למכתב זה ביום 3.12.08 והודיעו למשיבה כי מעולם לא מסרו שיקים לידיה וכן הוסיפו כי לא קיבלו כל מענה לפנייתם לפירוט החוב (נספח 4 לעתירה). ביום 31.12.08 נודע לעותרים כי המשיבה הטילה עיקולים מנהליים על חשבונותיו של כל אחד מהם בסכום העולה על 200 אלף ש"ח. באותו יום פנו העותרים באמצעות בא כוחם אל מר מנשה לוטן מנהל אגף הכספים ומנהל הארנונה בעירייה וביקשו לבטל את העיקולים. העירייה הסירה את העיקולים רק מחשבון העו"ש והשאירה את יתרת העיקולים.

ביום 7.1.09 התקבלה במשרד בא כוח העותרים תשובת העירייה נושא תאריך 21.12.08 (נספח  8 לעתירה), כל שנאמר במכתב הוא כי: "החשבון נוהל על שם חלופסקי וגולדפישר בין השנים 1.11.1992 ועד 31.12.06 לפי הרישומים שבידנו". ממכתב העירייה עלה כי על אף שהשוכרת חברת אשל החזיקה בנכס בשנת 91 הרי שמשנת 1992 נרשם הנכס בשמות חלופסקי וגולדפישר. מכתב העיריה אינו כולל את הפירוט שדרשו העותרים לגבי החוב - לאיזו תקופה הוא מתייחס ומתי נוצר. יש להדגיש כי בהמשך הדברים התברר כי מדובר בבעלים הקודמים מחלקם ירשו העותרים את הנכס.

ביום 7.1.09 פנו העותרים לעירייה בבקשה לבטל את הליכי הגבייה המנהליים ולקיים ישיבה לבירור העניין (נספח 9 לעתירה). במכתב צוין כי מעולם לא ניתנה הודעה על הפסקת אחזקה על ידי חברת אשל אלא בשנת 2007. עוד צוין במכתב כי לחברת אשל ניתן רישיון עסק בכתובת הנכס.

לאחר שהוגשה העתירה טענה המשיבה בתגובה לעתירה כי תקופת השכירות של חברת אשל הסתיימה בנובמבר 92 לכן נרשם הנכס על שם הבעלים הקודמים מהם ירשו העותרים את הנכס. עוד טענה העירייה כי העותרים ידעו על החוב כיוון שהם אלו שהגיעו להסדר עם העירייה בעקבות פסק הדין שניתן נגד הבעלים הקודמים.

בעקבות טענות עובדתיות הנוגעות לשאלה האם העירייה ידעה וניהלה מגעים מול חברת אשל ולשאלה האם העותרים ידעו על החוב הנטען, אפשרתי לצדדים להזמין את מר לוטן, מטעם העירייה להיחקר בבית המשפט בשאלות אלו.

2. טענות הצדדים

העותרים טוענים כי חברת אשל החזיקה בנכס בכל השנים להם התייחס החוב, כי העירייה העבירה את הרישום לבעלים הקודמים על דעת עצמה תוך שהיא יודעת כי אשל היא המחזיקה. העותרים טענו כי העירייה ניהלה מגעים לגביית ארנונה מחברת אשל במשך כל השנים ואף העניקה לחברת אשל רישיון עסק בנכס.

עוד טוענים העותרים כי הנכס הועבר בשנת 1992 משמה של חברת אשל על שם הבעלים הקודמים שלא כדין, וכי העירייה ניסתה להסוות את העובדה שלא מדובר בעותרים אלא בבעלים הקודמים, על ידי כך שציינה את שמות המשפחה בלבד. העותרים טוענים כי עד למכתב הראשון בשנת 2008 לא ידעו דבר וחצי דבר על חוב כלשהו. העותרים מוסיפים כי אם העירייה רוצה עליה להתכבד ולהגיש תביעת חוב לבית-המשפט ולא לנקוט בהליכי גבייה מנהליים בנסיבות העניין.

המשיבה מעלה טענות שונות בדבר שיהוי וחוסר סמכות ולגופו של עניין טוענת כי חוזה השכירות עם חברת אשל היה לשנת 92 וכי לא צורפה כל ראייה לפיה חברת אשל המשיכה להחזיק בנכס. העירייה טוענת כי העותרים לא הביאו כל ראייה כאילו הסדרי התשלום נעשו על ידי חברת אשל. עוד טוענת העירייה כי העותרים יודעים על החוב, כיוון שהם היורשים של הבעלים הקודמים וכי הם הגיעו עם המשיבה להסדר בעקבות פסק הדין שניתן כנגד הבעלים הקודמים. עוד טוענת העירייה כי פעלה בתום לב לאורך כל הדרך.

3. ההחזקה בנכס

כאמור אחת השאלות המרכזיות היא האם חברת אשל החזיקה בנכס במשך כל השנים הרלבנטיות ואם ידעה על כך העירייה. בעניין זה נחקר מר מנשה לוטן בבית המשפט. חברת אשל היתה רשומה בספרי העירייה כמחזיקה מיום 1.1.92 עד יום 31.10.92 מר לוטן נשאל על סמך מה נרשמו התאריכים הללו והשיב כי הם נרשמו על סמך החוזה (עמוד 3 לפרוטוקול ש' 15). למר לוטן הוצג החוזה שהתאריכים המופיעים בו הם 15.11.91 עד ליום 14.11.92, מר לוטן נשאל מדוע התאריכים שונים מאלו המופיעים בחוזה והשיב: "לא יודע להסביר".

מר לוטן נשאל מתי משנים את רישום המחזיק והאם עושים זאת על סמך התאריך הנקוב בחוזה והבהיר (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 10-13):

"אנו שינינו את השיטה. עד שנת 2006 הנוהג והנוהל היה בעירייה שאנו רושמים לפי החוזה ובתום החוזה אם לא מודיעים זה חוזר על שם הבעלים והיינו מודיעים במכתב גם לבעלים וגם למחזיק, היה מופק מכתב כזה על ידי המחשב והיו אומרים חודש לפני תום השכירות אם לא תודיע אחרת השכירות חוזרת לבעלים".

מר לוטן נשאל האם יש לעירייה העתק המכתב ואמר שאין מדובר במסמך חוקי שהעירייה חייבת לשמור אך זה היה הנוהל והוסיף: "לימים בגלל תביעות שינינו את השיטה ואנו לא משנים עד שלא מודיעים לנו".